אלמנך הסטודיו #4 — מרץ אפריל
פורסם ב- 23 באפריל, 2026
׳אלמנך׳. מילה שמקורה ככל הנראה מערבית: المناخ. , אלמנאח’ — הוא כרונולוגיה או לוח שנה עם תוספת מידע בתחומים שונים. האלמנך מתאר בדרך כלל את המתרחש בתחום מסוים בתקופה קצובה וערוך בטבלאות. ומה הקשר בין אלמנך לסטודיו? תוכלו לקרוא על כך כאן, ולאוהבי הקיצור- ׳אלמנך׳ הסטודיו הוא תוכנית שנתית האורזת את פעילות הסטודיו בקונטקסט של הסובב אותנו. חילקנו את השנה לשש תקופות, זיקקנו את המאפיינים המשפיעים על עבודת הסטודיו וגיבשנו תוכנית עבודה ומסגרת פעולה – בקווים כלליים שיתפתחו לאורך השנה.
על התקופה הראשונה- ספטמברֿֿֿ/ אוקטובר,תוכלו לקרוא כאן. על התקופה השניה תוכלו לקרוא כאן. על התקופה השלישית תוכלו לקרוא כאן. הן הסתיימו. עד שיחזרו שוב….
התקופה הרביעית-מרץ/אפריל
מה זה שווה לתכנן?
מה זה עוזר לנסות להבין את מרכיבי החיים שמשפיעים על היצירה שלנו? את עונות השנה? החגים? החקלאות והשפעתה על התפריט? את הצבעים והריחות של כל תקופה?
מה זה שווה כשבאבחת סכין הכל נחתך ונעצר. שוב ושוב. כבר שנתיים וחצי שאנחנו במלחמה עצימה, כשאלימות, אובדן ושכול מנחים את היום יום שלנו.
איך מנהלים עסק במציאות כזו עם טווח תכנון של יום? קמת בבוקר? הגעת לסטודיו ולא השתטחת על הכביש מאימת הטילים? תגידי תודה. העובדות שלך הגיעו? עוד תודה. הצלחתן לעבוד יום שלם למרות האזעקות? בכלל, הודיה!
זה טקסט מוריד ולא שיווקי אבל הוא צריך להיות כאן כי זה יומן הסטודיו וזו הקרקע עליה אנחנו ניצבות כרגע בנסיון לשמור על הרוח והיצירה.
את האלמנך הזה אני רושמת בדיעבד. כבר סוף אפריל. אתמול היה יום הזכרון כשבפועל מאז השבעה באוקטובר, כל יום פה הוא יום זכרון והשכול אינו פוסק.
אז כך נראתה התעקשות שלי לשרוד את החודשיים האחרונים:
שוב, הילדים התקבצו אל הבית במושב וגם החיים שלהם נעצרו. הביחד הכפוי כולל הרבה רגעי חסד נעימים אבל הקונטקסט אינו נותן מנוח.
בתום שבוע כשאפשר היה לחזור לעבודה, פתחתי את הסטודיו. הפחד לשקוע אל החדלון הניע אותי קדימה. בהתחלה הייתי לבד. אט אט גם הצוות חזר. כל אחת לפי נסיבותיה. שמרנו את הסטודיו חי ופועם.
בזמן שנוצר התחלתי בפרוייקט אישי של סדר בתיקיות הצילומים שכבר קורסות תחת העומס. התחלתי בשנת 2016, סדר בעשור האחרון. לא שיערתי את גודל הארוע. בכל שנה יש אלפי צילומים (ואני מדברת רק על המצלמה) והספקתי בינתיים לסדר רק שלוש שנים. כל שנה זוכה לפוסט בבלוג והאמת שזה פרוייקט שממש עושה טוב. אולי זה בגלל שהמבט קדימה עכשיו כל כך מעורפל ועדיף להביט אחורה. אולי זה בגלל שבקצב החיים המטורף אני לא מקדישה מספיק זמן להתעכב על דברים שקורים ונעים לפגוש אותם רגע בפרספקטיבה. בסוף הפרוייקט יהיה לי אלבום לכל שנה בעשור האחרון בחיי הסטודיו וזה מאוד משמח.
פסח הוא חג מרכזי מאוד בפעילות של הסטודיו. זה ׳החג׳ של השולחן והיו לנו תוכניות נהדרות. למשל, לארח את נעמה גאון, הקונדיטורית הנהדרת לפופ אפ סופ״ש אביב. זה לא קרה (אבל עוד יקרה— ביוני).
למרות המצב והדכדוך החלטתי לפתוח את הסטודיו לסופ״ש של לפני החג. קיויתי בכל ליבי שהמלחמה כבר תסתיים. בספונטניות הצטרפו לארוע דורון וסימה רבהון הלא הם יקב ספירה. סימה ואני דיברנו ושתינו הסכמנו- אנחנו לא יודעות מה יהיה. אנחנו לא יודעות אם יבואו אבל אנחנו חייבות לנסות. אין לנו מה להפסיד. וכך היה. ההחלטה הספונטנית אך נחושה הוכיחה את עצמה והייתה לנו שבת מקסימה בסטודיו. הקהילה של היקב והקהילה של הסטודיו לא אכזבו ובאו. בילינו כמה שעות טובות של שפיות ותקוה ואפילו האזעקה חיכתה שנסיים.
סדנאות שהיו מתוכננות לחודש מרץ, נדחו לאפריל. רצה הגורל. כן הגורל, ומספר ימים קודם למועד הסדנאות הוכרזה הפסקת אש. הסדנאות התמלאו והיתה לנו חגיגת יצירה בסטודיו.
בין לבין העלנו קצת מתכונים, יצרנו כלים חדשים והמדפים של הסטודיו מלאים. מפה מגיעים לבלוג המתכונים ומפה לחנות אונליין.
בחוץ, האביב משתולל- כמו בציטוט המפורסם של דיוויד הוקני- ״רק תזכרו- הם לא יכולים לבטל את האביב ״. ויש עוד דברים טובים. הבן הצעיר שלנו השתחרר מהצבא בתום חמש שנים. בזאת סיימתי 16 שנים של שרות בצה״ל ואני מאושרת. ולא, לא קיבלתי מכתב תודה מהרמטכ״ל. אני שמחה שהפרק הזה מאחורי. את מסיבת השחרור זכינו לציין אחרי הפסקת האש בהרכב משפחתי מורחב. עצוב לחשוב שהחופש לנוע ולהיפגש הפך למוטל בספק (עיין ערך ליל הסדר).
באפריל חל יום הולדתי. אני לא נוטה ליחס לארוע תשומת לב גדולה מדי בימים רגילים ובטח לא בשעת מלחמה. זה גרם לי לחשוב שבשישים שנותיי חוויתי יותר מדי מלחמות וממלחמה למלחמה אני מבינה יותר כמה שהדרך הזו רעה. הלוואי שנזכה לחזור למסלול של רדיפת שלום. וברוח זו משאלתי היחידה היא שבשנה הבאה נזכה להחליף שלטון הזוועות שממרר את חיינו.
אפרופו יום הולדת, שמחתי להתקל בציטוט הזה שצילמתי ב- 2016
המבט קדימה לתקופת אלמנך הסטודיו ה#5. מי יתן ותהיה שקטה, הומנית ופוריה.
