בין השתהות להשתנות או סוג של פוסט סוף שנה

מאת: עירית בירן

1 בינואר, 2022

לפעמים כל מה שצריך זה משפט אחד. אפילו מילה אחת. השבוע, בפגישה, עם אישה, לשיחה, לקראת השתנות, היא שאלה — האם את עוצרת להשתהות רגע להביט על מה שבנית?

הרמתי גבה, לקחתי נשימה, ניסיתי להרוויח זמן כדי להכין תשובה. שתיקה.

אז תשתהי, היא אמרה.

שבת בבוקר עכשיו. היום הראשון לשנת 2022. ב-2021 התחייבתי לחלום שקינן בי זמן רב — לעבור עם הסטודיו לעיר הגדולה. ב- 2022, החלום עתיד להתממש. הוא כבר ממש כאן. בתקוה גדולה שהמשפט הידוע — ״אם את יכולה לחלום את זה, את יכולה לעשות את זה״ יוכח כנכון, אני מתכוננת להשתנות גדולה.

אבל קודם לכך עצרתי רגע להשתהות, פתחתי את המחשב, תיקיית הסטודיו ל-2021 ורפרפתי על החודשים. מהתמונות חייכו אלי הכלים שנולדו בשנת 2021, נאים ואהובים. והיו גם ארועים. מפתיעים, שמחים ומרגשים. תודה מיוחדת לחברתי האהובה, השחקנית המוכשרת, ליליאן ברטו שסחפה אותי באנרגיות הבמה שלה להפקת אירועי ״Be My Guest״ שהשתלבו בפעילות הסטודיו השנה, בין סגרים וכנגד כל הסיכויים.

בין ההשתהות להשתנות מחבר ציר מרכזי — ציר הגלגל. הכל נע ומסתובב סביב האבנייים. יש שלווה ורוגע במחשבה שגם בהינתן כל שעתיד להשתנות ב- 2022, הגלגל שמניע את אנרגיית היצירה שלי ימשיך להסתובב.

משתפת אתכן.ם בהצצה לשנה שהייתה וגם במילות השיר שמצא את דרכו לליבי הבוקר.

ספלים לקו

לא בשמים/חמוטל בר-יוסף

לא בשמים

לא רחוק

הטוב נשב.

הלא קרוב הוא מאוד

הלא פה הוא

הלא להטו בידך

לוחש לעשותו

עכשיו.


חפץ מעבר - ארוע משותף עם iota

שתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה ממש.