סיפור קצר בשלוש תמונות

השנה שתלנו עץ חדש בחזית הבית. ליקווידמבר שמו וממאפייניו הבולטים— מבנה פיסולי פירמידלי ומופעים מרהיבים של חילופי עונות. בכלל, הכניסה לבית נשלטת על ידי עצים נשירים. ספיון השעווה, מכנף נאה ועוד. את העצים שבשורת הספיונים שמובילה אל הבית אני מכירה אחד אחד. יש את הראשון ללבלב ואת הראשון להצהיב לקראת שלכת. הם מאותתים על השינוי הצפוי, עונה אחר עונה, הרבה לפני החזאים.  נטיעת עץ היא חיבור למקום, לטבע ויותר מהכל לעתיד, לאמונה שנזכה ללוות את העץ בצמיחתו לשנים ארוכות. 

העץ החדש נשתל לאחר שהעץ הקודם נעקר ברוח פרצים שנשבה פה לרגע אחד קצר בחודש ינואר. מיני סופה במונחים מקומיים. זה היה עץ טבבויה שרעמתו נרחבת ופריחתו ורודה עזה. אלא שמאז שנעקר, שורשיו של העץ העקור מצמיחים חיים בעזות נמרצת, עצים קטנים שזוקפים את ראשם, משל ידו הארוכה של העץ מסרבת להיכנע לכוחות שהיכו בה. 

כך יהיה גם כאן בשנה הבאה, שורשינו עמוקים וחזקים ואף כי היכו בנו נשוב ונצמח. נשוב ונפרח.

שתהיה שנה טובה ומתוקה

הלוואי ויתגשמו כל משאלות ליבנו