אלבום רגעים משנת 2018

המלחמה המיותרת התארכה והפרוייקט הנוסטלגי שלי מתקדם בעצלתיים. סוף סוף סיימתי לעבור גם על שנת 2018. לשמחתי במועד הפרסום כבר הוכרזה הפסקת אש שהלוואי ותהפוך לקבועה.

אני די בשוק מכמות הארועים שתיעדתי ב- 2018. עד כדי כך שיa לי חשש שעלי לסמן את 2018 כשנת שיא שספק אם אצליח לשחזר. 

והנה על קצה המזלג-

פרוייקט ״קילוגרמים של חורף״- הכנתי כלים שכולם התחילו בגוש חומר של קילו אחד וסיימתי בארוע עם השף פטיסרי אלכסנדר ברמן שהיה אז בראשית דרכו. יש לי חשק עז לחזור  לפרוייקט הזה.  לפעול בתוך מגבלות זה מאתגר מתגמל.

ארחנו בחצר הבית שתי ארוחות שף עם לילך רווה- ״בנגקוק רויאל ״ ו״דים סם גלורי.״ שני ארועים לפנתאון.  מיכל קורן באה לבשל איתנו באחד הערבים. וגם עשינו פופאפ של אוכל רחוב אסייתי. 

ביחד עם מיכל עשינו גם פופאפ של אוכל רחוב יווני.

מתי נעשה שוב משהו ביחד לילך? מיכל?

בשבועות שיתפתי פעולה עם מתן שופן ועידו פיינר באחד הארועים המרגשים בטיים ליין  של הסטודיו- ׳תיקון שולחן שבועות׳. הארוחה נערכה במושב כמובן. הכנתי קולקצית כלים מיוחדת שמלווה אותי עד היום והחיבור בין האנשים היוצרים, המקומיות והקולינריות יצרו ערב של קסם עמוק.

ביקרתי לראשונה בפוליה שבדרום איטליה. הנסיעה הובילה לארוחת נושא – ׳דרומה לרומא׳, וללא מעט מתכונים בבלוג.

הייתי גם בנורווגיה ובקופנהאגן. לשוטט בתמונות הסקנדינביות זה מזור לנפש. אני יודעת במבט לאחור שהשהות באור הסקנדינבי ובפלטת הצבעים העשירה שלהם נצרבה בי והשפיעה עמוקות על היצירה שלי. 

בין לבין ארחתי את אפרת לוזנוב לסדנת צילום, אוכל וסטיילינג באוירת הוגה – ״חשיפה לאור הצפוני׳ וגם נסעתי לבשל בסדנת צילום נוספת אצל אפרת בבולגריה.  

צילמתי כלים ומתכונים. הילדים שלי עדיין הסכימו לעיתים להיות בפריים.

ארחתי את מותג האופנה של דקלה עינת- קו לארוחת גן ויום צילום. המותג נסגר אבל הזכרונות מעולים. 

ארחתי את עודד רוסלר לארוע חד פעמי והיסטורי של סדנת לחם- 

השמים היו פתוחים בשנת 2018, אולי היתה לי תחושה מקדימה לגבי השנים הצפויות לנו ונראה שנסעתי הרבה. גם ללונדון.

במהלך ארגון התיקים נתקלתי בתמונות מקופי בר, המסעדה בה אהבנו לציין ארועים משפחתיים. הגעגוע למקום מתערבב בגעגוע לתקופה.

בשנת 2018 גם נפרדתי מאבא שלי, אמנון סלבין והפכתי ליתומה על מלא. המלפפונים החמוצים שכל כך אהב תועדו במתכון שפורסם בבלוג.