כל היצורים קטנים כגדולים — רשמים מביקור בכפר האנגלי

פעם הייתי תולעת ספרים. פעם פעם. בתקופה ההיא, ספרים היו הדרך לצאת למסעות, להכיר אנשים, יקומים אחרים. ספרים עיצבו אותנו, נתנו לנו השראה וחומרים לרקום מהם חלומות. רבים מספרי הילדות והנעורים האהובים עלי היו פרי עיטם של סופרים וסופרות אנגליים והתרחשו בנופי אנגליה. הרשימה ארוכה ודי אם נזכיר מעט ממנה- פו הדב, הדב פדינגטון, אוליבר טוויסט, החמישיה הסודית, השביעיה הסודית, מרי פופינס, מטילדה ועוד ועוד ועוד. כל כך הרבה שעות ביליתי בין דפי ספרים בריטים עד שנופי אנגליה היו לסוג של נופי ילדותי. כך בכל אופן חשתי בביקורי באזורים הכפריים של אנגליה באביב 2025. על הספרים האהובים ביותר עלי נמנו ספריו של הסופר ג׳יימס הריוט (ג׳יימס אלפרד וויט) שכתב ספרים רבים בהם תיאר בקסם רב את חייו כוטרינר במחוז יורקשייר, אנגליה. אתם בודאי מכירים- כל היצורים קטנים כגדולים, כל יצור חי, כל הדברים נבונים כמופלאים ועוד ועוד. כל כך אהבתי את הספרים שלו שאני די מתפלאת בדיעבד שלא הפכתי להיות וטרינרית. ג׳יימס הריוט היה וטרינר באזור כפרי וסיפוריו שזורים בתיאורים אוהבים של נופי החוות, העיירות והגבעות המוריקות של אנגליה ואל הדמויות המקומיות אותן פגש. אל הנופים האלו בדיוק, הרחק ממציאות חיינו, רציתי לצאת.

היה קשה לבחור לאיזה ממחוזותיה של אנגליה רחבת הידים נקדיש את ביקורנו. לאחר התלבטויות החלטנו לבקר בסומרסט ובקורנוול. סומרסט שוכנת ממערב ללונדון ומציעה אין ספור אפשרויות לטיול וחופשה. זה אזור כפרי וחקלאי מוריק, מנוקד בעיירות קסומות וחוות שבהן נוכח השיק הלונדוני שהביאו עימם תושבי לונדון שעברו לאזור. הקדשנו לסומרסט יומיים בהם התארחנו במלון The Newt in Somerset. זה המלון המרגש ביותר ששהיתי בו בחיי. המלון לא גדול, כ–40 חדרים הפזורים בבתי חווה על שטח עצום, אין סופי. שטחי המלון כוללים שטחי מרעה, חורש, גנים, מוזיאונים, בתי קפה, ספא, מסעדות ועוד. המלון פרי עיצובה של הבעלים, קרן רוס הוא כליל היופי והשלמות. האהבה לעיצוב וארוח ניכרת בכל פינה. מהרגע הראשון גם מובן שלא מדובר בפרוייקט מסחרי אלא במימוש חלום אישי שופע אהבה. שטחי המלון משמשים כפארק גדול שניתן לבקר ולבלות בו גם אם לא לנים במלון . מכאן ועד לפסקה הבאה, כל הצילומים הם מהמלון.

כאן תוכלו לקרוא על המלון

וכאן להאזין לשיחה עם קארן רוס, הבעלים ומעצבת המלון

החדרים במלון, אינם ממוספרים אלא נקראים בשמות ספרים אנגליים קלאסיים. כמובן שרכשתי את הספר שבשמו קרוי היה החדר שלנו. אספר כאן כשאקרא…

It’s the doing and the loving of the doing that brings happiness

בערב השני לשהות במלון יצאנו לאכול במסעדה נפלאה שאני ממש שמחה להמליץ עליה כאן Osip. המסעדה של שף מרלין לברון ג׳ונסון. ארוחה מושלמת שמשלבת אוכל מעודן מבוסס על חומרי גלם מקומיים. המנות יפייפיות כמו המסעדה עצמה וגם השרות, ללא רבב. למסעדה כוכב מישלן וב- 2025 דורגה במקום השמיני ברשימת המסעדות הלאומיות באנגליה ואגב, יש להם גם חדרי ארוח שנראים ממש יפים. לשף המסעדה יש גם ביסטרו מעדנייה קטן בעיירה ברוטון – The Old Pharmacy וגם בו ביקרנו. בקושי היה לי מקום למנת פסטה וכוס יין אך אלו לגמרי הצדיקו את המאמץ.

למה קורנוול?

היה קשה לבחור לאן לסוע אחרי קוטסוולדס. אנגליה משופעת במרחבים מזמינים. הכף נטתה בסופו של דבר לקורנוול בזכות ברנרד ליץ׳. או יותר נכון הסטודיו של ברנרד ליץ׳ הממוקם בסנט אייבס, קורנוול. אספר על כך בהמשך לצד צילומים מהביקור.

קורנוול היא היא המחוז הדרום מערבי של אנגליה, עד קצה היבשת ולאורך חופי האוקיאנוסים. הנופים של קורנוול הם שדות מרעה בגבעות אינסופיות לצד חופים עוצרי נשימה עם שפע אפשרויות לטיולים ומסלולי הליכה רגליים.

המלון בו התארחנו בקורנוול שייך לרשת מלונות בוטיק שלה מספר מלונות ברחבי אנגליה. כולם ממוקמים בבנייינים הסטוריים ומעוצבים בסגנון בריטי כפרי חם ופוטוגני. The Pig at Harlyn Bay ממוקם בנקודה מעולה. גם קרוב לחופים ומסלולי הליכה רגליים וגם קרוב לפדסטו- עיירה עם שפע אפשרויות קולינריות. ריקי סטיין שף סלב הוא הבעלים של מספר מסעדות בעיירה. זו שבחרנו איכזבה אז אני לא מרחיבה. לעומת זאת ארוחת הדגים מול האוקיאנוס והשחפים במסעדה של נתן אאוטלו, שגם לו מספר מסעדות בקורנוול, היתה נפלאה.

ביקור סטודיו אצל ברנרד ליץ׳

ברנרד ליץ׳ (1887-1979) נחשב לאחד מגדולי הקרמיקאים של המאה ה-20. ליץ' קידם את רעיון הקרמיקה כשילוב של אמנות ופילוסופיה מזרחית ומערבית. הוא הושפע ממסורות הקדרות הקוריאנית, היפנית והסינית, תוך שילוב שיטות אנגליות וגרמניות מסורתיות. את הסטודיו בסנט אייבס הקימו ליץ׳ ורעייתו מיוריאל בשנות ה- 20 של המאה הקודמת, ביחד עם שוג׳י המדה היפני, שהיה אז קדר צעיר שהושפע רבות מליץ׳. ליץ׳ דגל ביצירה פשוטה ושימושית שהתמקדה באסתטיקה על פני הפונקציונליות. זוכרים את תנועת המינגיי עליה סיפרתי בפוסט על יפן? בסטודיו של ליץ׳ יצרו כלים בעבודת יד עבור הציבור הרחב, לצד יצירות אמנות לתערוכות. ספרו המפורסם של ליץ A POOTER’S BOOK השפיע רבות של דורות של קדרים ומעצבים בעולם כולו. גם כאן בישראל.

הסטודיו ממשיך בפעילותו גם כיום לצד מוזיאון. אני עדיין מתקשה להאמין ששהיתי בסטודיו של ברנרד ליץ׳ ואף זכיתי לשבת על האבניים שלו.

סוף טוב בלונדון

סיימנו את החופשה בשלושה ימים בלונדון. מזג האוויר היה מושלם. נעים ושמשי. הפארקים והרחובות המו בריטים שיצאו לספוג את רגעי השמש המלטפת. אותה השמש שאנחנו בורחים ממנה. אכלנו בשלוש מסעדות שאני שמחה לשתף כאן, ביחד עם קצת תמונות שמראות שגם בלונדון אפשר למצוא שלווה ורוגע. ובענין זה אגב, עם חזרתי לספריו של ג׳יימס הריוט לקראת כתיבת הפוסט והפעם מנקודת מבט בוגרת יותר, גיליתי כי יש בהם הרבה יותר מסיפורים חביבים. נעם לי מאוד לשקוע לתוך תפיסת החיים של הריוט השזורה בין דפי הספר וגבעות יורקשייר. הספרים נמצאים בגרסאות אודיו משובחות לחובבי הז׳אנר.

מסעדות שאהבנו

Saint Jhon, שהיא עבורי סוג של מסעדת הבית בלונדון, עד כדי כך אני אוהבת אותה.

Noble Rot – בר יין עם מבחר יינות נפלא (בעז אמר) ואווירה נהדרת.

Brat – כבומרית אני מרשה לעצמי לומר שבראט, הממוקמת בשורדיץ׳ היא מסעדה ׳גזעית׳ עם אוכל משובח ואוירה נהדרת שממש שווה נסיעה מיוחדת לשורדיץ׳.