מנאפולי לסיציליה— מסע סתיו 2025

בעונות המעבר אני אוהבת לקחת פסק זמן ולהרחיק למקום אחר. כזה שלא הייתי בו או כזה שקורא לי לשוב אליו.

בסתיו, מזג האוויר קריר, רוב המקומות פחות עמוסים והתחושה הכללית מזמנת האטה. בסתיו האחרון, אחרי שיטוט וירטואלי על פני הגלובוס הפור נפל על סיציליה. חלום ישן, קירבה לבית בתקופה של חוסר יציבות ומטבח טוב. זה נכון, בחלוף השנים אני מצמצמת את יעדיי לכאלו שכוללים אוכל טוב או לפחות מסקרן.

מסע. זה צריך להיות מסע. להתחיל בנקודה אחת ולנסוע, ברכבת, באניה או ברכב. תנועה שתאפשר תחושת מרחב ואופק.

כמו בפוסטים הקודמים על מסעות גם כאן אדגיש, זה לא פוסט הדרכת טיולים, רק שיתוף בחוויה הפרטית שלנו. של בעז, הפרטנר שלי למסעות ובכלל ושלי.

הפעם המסע התחיל בנאפולי (טיסה לרומא ושכירת רכב), המשיך למפרץ אמלפי, משם לסיציליה וחזרה בטיסה לרומא.

תקציר מנהלות- היה מעניין בנאפולי, אני חוששת שהיא לא העיר שלי או בשבילי. בסיציליה התאהבתי ממש ובטוח שאחזור אליה שוב. ורומא, בה ביקרתי לא מעט ולעיתים מרגישה לי מתוירת מדי, הפתיעה לטובה, גם בזכות מזג אוויר מושלם ומלון שמיימי.

נאפולי

מסתבר שיש פער בין נאפולי הספרותית הסוערת, גועשת ויצרית לנאפולי שפגשתי כתיירת- מעניינת אך גם מלוכלכת ותיירותית. בתוך סבך הסמטאות ההיסטוריות אפשר למצוא נקודות חן, לנו זה קרה בעיקר בזכות סיור אוכל עם חברה מעולה ומומלצת –Culinary back streets . מומלץ מאוד לסייר איתם בערים שבהן הם פועלים. סיור האוכל ודרכו הסיור בסמטאות נאפולי, הביקור במוזיאון הארכיאולוגי של נאפולי מהגדולים בעולם והצפיה ב״שבעת מעשי החסד״ עבודה מרהיבה של קארווג׳ו מסכמים את הטוב שיש לי לומר על נאפולי. וכן, אני מודה, הפיצה!

בפומפיי אני ממליצה לכם בחום לבקר. גם אם לא מבקרים נאפולי- היא עוצרת נשימה. פרוייקט שחזור פנומנלי של חיים עשירים שקפאו ברגע אחד.

הנה התמונות.

בתמונות, בין השאר:

מאפה ספוילטלה, ארוחת בוקר טיפוסית בנאפולי.

ביקור במאפיית לחם הדייגים – Frisella – האחרונה בנאפולי. עסק משפחתי בן ששה דורות.

מעדניה ותיקה שמתמחה בדגי בקלה משומרים במלח. תהליך הכנת הדגים לשימוש נמשך ארבעה ימים של השריה במים והחלפתם. והזיתים, חלומיים.

פיצה נפוליטנית. גם כמי שלא מחשיבה את עצמה משוגעת על פיצות, אני חייבת להודות שמדובר במאפה שמיימי. פיצה זה לא רק בצק ורק עגבניות שבמקרה הזה הן העגבניות הטובות בעולם — סן מרזנו ופיניולי שגדלות על אדמה געשית וגם לא רק המוצרלה שטריותה זועקת ממש!. זה האיזון בין הטעמים והמרקמים. הרכות והקריספיות, המתיקות והחמיצות, האש והחלב- בנאפוליהכל מתחבר לקומפוזיציה מושלמת.

כנסיית פיו מונטה דלה מיזריקורדיה (Pio Monte della Misericordia) בנאפולי, היא כנסיה קטנה שבודאי היתה נשכחת לולא העובדה שמעל המזבח בכנסיה תלוי ציור שמן ענק של קארווג׳ו- ״שבעת מעשי החסד״. שצויר בהזמנה במאה ה- 17. קארווג׳ו הוא אחד הציירים המסעירים הן בסיפור חיין והן בעבודותיו העצמתיות, רדיקליות ועל זמניות. שום צילום לא יעביר את עצמת החוויה הרגשית של עמידה מול ציור כזה. בציור אחד דחוס ורווי תנועה מאחד קארווג׳ו שבעה מעשי חסד נוצריים — האכל את הרעב, בקר את האסיר, קבור את המת, השקה את הצמא, הלבש את העירום, ארח את הזר ובקר את החולה. מימין תוכלו לזהות את אחת הסצינות המפורסמות של הציור — ״פרו״ הבת המניקה את אביה הנידון למוות. השימוש באור וצל בציור דרמטי עד עוצר נשימה והדמויות האנושיות מאוד, לעיתים קשות ומעוררות אי-נוחות ויחד עם זאת הכוונה המיוחסת לעבודה היא קריאה לחמלה וחסד אנושי.

יד האלוהים- הלא הוא דייגו ארמנדו מרדונה ששיחק בקבוצת הכדורגל של נאפולי. ההערצה למארדונה טבועה, חיה ובועטת בכל פינה ופינה בעיר.

פומפיי והמוזיאון הארכאולוגי בנאפולי

פומפיי היתה עיר מסחר תוססת שנקברה מתחת לאפר ולבה של התפרצות הר הגעש וזוב במאה הראשונה לספירה, למשך כמעט 1,700 שנה. בזכות הכיסוי הגעשי המיידי נשתמרו רחובות, בתים, חנויות ויצירות אמנות כמעט שלמות. הביקור במקום ובמוזיאון הארכאולוגי בנאפולי אליו הועברו ממצאים רבים מאפשר הצצה נדירה לחיי היום‑יום ברומא של אותה תקופה. עבודות החפירה והשחזור נמשכות בפומפיי מאז המאה ה- 18, כבר למעלה מ- 200 שנה והיא אתר מורשת עולמית של אונסק״ו ומוקד למחקר ולתיירות. הביקור במקום מרתק ומומלץ בחום. בלווית מדריך!

מפרץ אמלפי ומסעדה אחת

יומייים ירדו גשמים ללא הפסקה, כך שאין לי הרבה מה לספר או להראות. כבר ביקרתי בעבר במפרץ אמלפי. זהו אזור עוצר נשימה ביופיו ויחד עם זאת מתויר ומסודר להפליא. אני באופן אישי מעדיפה אזורים אחרים באיטליה. שהינו במלון חמוד—Marina Piccola 73 ואכלנו במסעדה מעולה וגם מפורסמת- אנטיקה אוסטריה נונה רוזה של פפה גוווידה, הקרויה על שם אימו ממנה למד לבשל. המסעדה המעוטרת בכוכב מישלין היא גם מסעדת שף וגם ביתית ומשפחתית ומשלבת בחן רב מטבח מקומי ויצירתי לערב חוויתי. השף פפה גווידה זכה לפרק בסדרת הנטפליקס ״ The Chef's Table” בעונת הפסטה, שאני ממליצה לכן לראות, גם אם אין לכם תוכניות לבקר במסעדות שלו עכשיו. המסעדה היתה בעצם הסיבה לעצירת הלילה בסורנטו והיה שווה! אם תבקרו באזור בעונת הקיץ או האביב יש לפפה גווידה מסעדה נוספת, פשוטה יותר שגם בה הייתי שמחה לבקר, אך היא סגורה בחורף.

סיציליה

למה התאהבתי בסיציליה? ואפילו שביקרתי בה אוף אוף סיזן וראיתי רק חלק קטן ממה שיש לאי הקסום הזה להציע?. סיציליה היא שילוב מרתק של איטליה, יוון, ספרד וגם צפון אפריקה, היא שופעת ערים וגבעות וחופים אינסופיים. סיציליה שהייתה פעם בירת איטליה ואחראית לפרקים מפוארים בהסטוריה האיטלקית היא כיום אי מנומנם ועצל שהזמן כמו עמד בו מלכת. האי מרוצף באתרים שכיכבו בסרטים מפורסמים החל בסנדק וסינמה פרדיסו ועד הלוטוס הלבן והתחושה הכללית היא של ׳לחיות בסרט׳. המטבח הסיציליאני הוא כור היתוך של מטבח איטלקי ומטבחים ים תיכוניים יחד עם שמירה על אוטונומיה בזכות היותו אי. הביקור באי משלב טבע ונוף- אתנה למשל, ביחד עם היסטוריה מפוארת-. הביקור בנוטו היה שיא המסע עבורנו. ארחיב על כך מעט בהמשך. אני חייבת לחזור לסיציליה ולהעמיק את הכרותנו.

(בתמונות, אתנה, טאורומינה וקטניה)

נוטו

לפחות שלוש סיבות מעולות לבקר בסיציליה תורמת נוטו. בעצם ארבע, אבל אחת פספסתי. אחת הסיבות ששמרה את סיציליה במקום גבוה בווישליסט הטיולים שלי היתה, שוב, פרק בסדרת הנטפליקס The Chefs Table וביתר דיוק הפרק על קפה סיציליה של השף פטיסרי קורדו אסנצה (caffe Sicilia, Chef Corrado Assenza). הייתי חייבת לטעום את הגרניטה וגלידת הפסטוק ועוד מגדניות שהשף הצנום והצנוע נודע בהן. כך הגענו לנוטו. אלא שהסתבר שקפה סיציליה סגור בחורף :( . האכזבה היתה גדולה אבל נוטו פיצתה. נוטו היא אתר מורשת של אונס״קו ונחשבת לבירת הבארוק האיטלקי. במאה ה-17 לאחר רעידת אדמה שהחריבה את העיר נבנתה העיר מחדש, כולה בסגנון הבארוק וכולה באבן צהובה ורודה. נוטו שופעת כיכרות רחבות, כנסיות מפוארות ומרפסות אבן מעוטרות. ביום היא זוהרת וחמה, ולקראת ערב מקבלת גוון דבש רך.

הסיבה השניה היא המלון בו לנו- Dimora Santaagata. בית הסטורי ששופץ על ידי משפחת סוחרי אופנה ממילנו שגם הפכו את אחת הכנסיות בעיר לחנות עיצוב ששמה הולך לפניה. לצערי החנות היתה סגורה בחודש נובמבר. המלון שופע טעם טוב ואישי. ברור שמי ששיפץ אותו ראה בו בית. כל פינה טובלת בחן ונעם, הצבעוניות הרמונית והשילוב בין הכבוד למבנה ההסטורי לעיצוב חדש, מושלם. היינו לבד במלון, קיבלנו מפתח והרגשנו בבית.

לסיבה השלישית הגענו בערב, מסעדת Crocificio. של השף מרקו בגליירי המעוטרת בכוכב מישלין (לדעתי מגיע לה יותר). השף הוא בן למשפחה בעלת טרטוריה ותיקה בנוטו, ששב לעיר הולדתו והפך את הטרטוריה המשפחתית למסעדת שף (דחוף חסר בעברית ביטוי טוב ל- Fine Dining Restaurant) שמשלבת מטבח עכשוי עם מטבח מסורתי מקומי . זו אחת המסעדות היפות, הטעימות והנעימות שזכינו לאכול בהן ובבטחון מלא אני ממליצה לכם לשלב לילה בדימורה סנטאגאתה ביחד עם ארוחה במסעדת Crocificio, כשתבקרו בסיציליה. אני בהחלט אחזור לכאן.

“I came to the kitchen through the work of my mother’s hands, which welcomed those who landed in our trattoria, by following the traces of Sicily that Noto cradles in every street” . MARCO BAGLIERI

אני מניחה ששמתן לב לקקטוסים ולארטישוק שמופיעים בצילומים. הסימבוליות של שניהם נוכחת מאוד בסיציליה. כשחיפשתי את המשמעות הרגשתי שגיליתי גניבה רעיונית הסטורית. הסימבוליות שמיוחסת לארטישוק ולקקטוס כמייצגים את האופי הסיציליאני מזכירה ממש את השימוש בקקטוס ובסברס כסימבוליות לישראליות- קוצני וקשוח בחוץ, רך בפנים, עמיד ומקומי.

בדרך מנוטו לפלרמו עצרנו לשעה קלה במודיקה, עיר ימי ביינים קטנה ויפיפיה שגם בה הזמן עמד מלכת והיא נודעת בייצור השוקולד שלה.

לילה ויום בפלרמו

לפלרמו הגענו ממש להצצה קטנה. אפשר לומר שפלרמו היא נפולי המעודנת. את רוב הזמן הקדשנו לסיור אוכל. שוב עם ה— Culinary Backstreets. אני בספק אם הייתי מצליחה להכיל אותה לבד. ובתמצית- איטליה הדרומית, המחוספסת, החמה והטעימה.

סוף טוב ברומא

קטונתי מלהתיימר להמליץ מה לעשות ברומא. השפע כה רב וידוע ומוכר ועומק האוצרות התרבותיים הוא כזה שמזמן לחזור שוב ושוב אל אותם מקומות ולשם מה בכלל לחדש. כמה קטנות:

וילה בורגזה — תזמינו כרטיסים מראש.

מוזיאון איה קפיטולינה – מוזיאון מעט מרושל עם מבחר עבודות נפלאות. כולל קארווג׳ו.

הקאוודרואנלה לאמנות- כמו ביאנלה אבל כל ארבע שנים, התארחה ב—Palazzo Esposizioni Rome חלל מדהים עם חנות ספרים ובית קפה מקסים. כשאתם ברומא, תבדקו מה מציג שם.

המלון בו התארחנו. וואוו. ממש לא רציתי לצאת. לא זול אבל אם יש לכם הזדמנות ראויה, הוא שווה ממש ! Casa Monti

מסעדת שף מעולה מעוטרת כוכב מישלין שנהנו בה מאוד PULEJO.

ועוד קצת אמנות כי קשה להפסיק

הקפונטה של סירקוז

כשחזרתי וסיפרתי על החופשה נשאלתי לא פעם- מה המנה הכי טובה שאכלת? מה הביס שתזכרי? התשובה, אולי תפתיע, היתה מנה של קפונטה שאכלנו במסעדה פשוטה, באקראי בסירקוז, סיציליה. התמונה נמצאת כאן למעלה וזה באמת היה ביס מיוחד. יצא לי להכין קפונטה מספר פעמים ואני אוהבת את המנה הזו. אבל, בסירקוז הבנתי שבכלל לא הייתי בכיוון. שהקפונטה שהכנתי היא יותר מעולמות הגיבץ׳, לעומת הקפונטה שהיא שילוב עז טעמים של מליחות, מתיקות וחמיצות.

זמן מה לאחר שובי האזנתי לפרק בפודקאסט שאני אוהבת-, This is TASTE. באותו פרק התארח עורך ספרי הבישול, Michael Szczerban וסיפר על השלמת הפרוייקט של הוצאה לאור מחודשת של ספר בישול איקוני שפורסם לראשונה בשנת 1929, על ידי Ada Boni . הספר המכיל 1680 מתכונים מתכונים מהמטבח האיטלקי, הוגדר כאחד משני ספרי הבישול החשובים של המטבח האיטלקי ושמו – ״The ״Talisman of Happines. את הספר השני אני מניחה שאתן מכירות – The Silver Spoon.

בשיחה שאל המנחה, Matt Rodbard, את עורך הספר- מה המתכון האהוב עליו מכל המתכונים בספר?. התשובה, בשלב זב בודאי לא תופתעו לשמוע, היתה מתכון לקפונטה מסירקוז! מה הסיכוי? ומה זה אומר?

כמובן שמיד הזמנתי את הספר וכשהגיע, מיד הכנתי את המתכון. התוצאה, טובה אמנם, עדיין לא הביאה אותי לקפונטה המופלאה שטעמתי בסירקוז, אבל בהחלט מדובר בנקודת פתיחה מעולה. המתכון אגב, פשוט וקל ובין מרכיביו- שוקולד …… אפרסם אותו לאחר שאשלים כמה התאמות ודיוקים. קישור לפודקאסט תמצאו כאן