סוד קסמו של המשמש

12 June, 2024

מיכל וקסמן (מתכונאית, בשלנית ומחברת ספרי בישול)  ודקל בוברוב (מעצב גרפי ומרצה במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר) חולקים אהבה גדולה למטבח, לאסתטיקה, לאוכל, למסורות ולתרבויות מתוכן צמח, וגם למשמשים בעונתם הקצרה.

לערב אחד יחיד ומיוחד הם התארחו במטבח של הסטודיו ועשו מעשים בפרי הג’ינג’י סמוק הלחיים, שמצטיין בטעמי חמוץ-מתוק ארומטיים, שרק מתעצמים במגע עם חום. תוך כדי חיתוך, תיבול, צלייה, אפייה וזיגוג, הם סיפרו על סגולותיו של המשמש ועל זניו השונים והדגימו שלל מנות מלוחות, מתוקות, חריפות, חמות וקרות שבנויות סביבו.

משמשים בעונתם הקצרה הם מפירות הקיץ המשמחים ביותר. בולטים בצבעם, בניחוחם ובטעמם גם בין המוני פירות מפתים אחרים, שמבשילים וממלאים את השווקים יחד איתם.

אולי זו הג’ינג’יות סמוקת הלחיים שהופכת אותם לנחשקים, אולי הפצעתם הפתאומית והיעלמותם המהירה, או אינסוף המעשים שאפשר לעשות עימם במטבח: קיצוץ, זיגוג, אפייה או צלייה. מרקחת, סלט, מאפה, רוטב או עוגה. חמוץ, מתוק, מלוח או מתובל – כיד הדמיון הטובה על כל בשלן ובשלנית. המשמשים מצידם ישמחו להתמזג, לספוג טעמים ולזרוח בכתום עז.

לפני, אחרי ותוך כדי היו גם כרסומים מעשה ידיהם של מיכל ודקל. את החגיגה פתחנו בקוקטייל מבוסס ג׳ין ביחד עם סירופ משמש שרקחה מיכל. המתכון כאן. מהשיחות על משמש בנסיון להתחקות אחר סוד קסמו עלה בברור נימוק נפוץ – טעם ילדות. הטעם שאוצר בתוכו רגעים של תום, געגוע וכיסופים. ואם גם אתם שותפים לכך קחו את סירופ המשמש, הוסיפו קצת סודה והנה לכם גזוז משמש בטעמי ילדות.

את הערב ליוו יין רוזה ויין סוביניון בלאן מיקב כרם שבו.

ובנימה אישית מאוד- כל מפגש עם מיכל הוא סערת ידע והשראה. הידע העמוק והרחב שלה בגסטרונומיה, המחויבות הטוטאלית לתרבות האוכל בכלל ולמטבח המקומי בפרט, הכל בהתאמה מלאה  למטבח ביתי, יוצרים חוויה שאין שניה לה. בהזדמנויות שבהן דקל חובר למיכל מתוך אהבה וידע משותפים, בשילוב נקודת המבט העיצובית, וואו, זו חוויה הוליסטית, משמעותית וכל כך מיוחדת.

בימים קשים אלו כל חויה שלעיסוק בחיים שאנחנו רוצים לחיות מטעינה בכוחות וגם במחשבות, חלקן קשות. די אם אמחיש זאת בכך שהמשמש שמיכל השתמשה בו בסדנה (20 ק״ג) הגיע יום קודם לכן ממטעי קיבוץ יפתח שבצפון. המשמשים שנקטפו תחת אש חיה באישור הצבא כשמסביב פאר החקלאות המקומית עולה באש, נסעו עימם ביחד עם טעמי המתיקות והחמיצות גם את טעמם של כאב ועצבות.

לא נותר לי אלא להודות על הזכות לקחת חלק בפעילות המבורכת הזו וגם לשתף בתמונות. מרביתן צולמו על ידי נירית גור קרבי המוכשרת כל כך.