לפני מספר שבועות הוזמנתי על ידי טרמינל עיצוב בת-ים, לעשייה משותפת עם מעצב צעיר מחממת הטרמינל, במסגרת פרוייקט ״טרמינל מארח״. בשיחת הטלפון שמאוד התרגשתי לקבל, סיפר לי לירון הרשקוביץ, מנכ״ל ומייסד עמותת ״לצאת מהקופסא״, המפעילה את הטרמינל, כי מטרת הפרוייקט היא להפגיש בין המעצבים הצעירים שפועלים בחממה ברזידנסי לבין מעצבים מנוסים מהתעשייה. במסגרת זו הוזמנתי לשיתוף פעולה עם יעל ליבנה — קדרית, מעצבת קרמית, אמנית. סקרנית.
נרגשת (וגם לחוצה) הגעתי למפגש עם יעל.
המפגש עם יעל היה מטלטל ועוצמתי. זכיתי להכיר יוצרת אנרגטית, מוכשרת ומרתקת. התאהבתי ביעל וביצירות שלה. הוקסמתי מאישיותה הכובשת ונמלאתי הערכה למסע שהיא עושה ולחיי היצירה שלה. קיבלתי הזדמנות לחוות מקרוב את עולמה של יוצרת צעירה. שלב שלא עברתי באופן אישי, מאחר שהגעתי לעולם היצירה באיחור. כן, הקנאה היא בהחלט רגש שנכח אצלי, כשהקשבתי לסיפור של יעל.
את הזכות שנפלה בחלקי אני רוצה לחלוק איתכם. לספר לכם על יעל ולפתות אתכם להמשיך ולעקוב אחריה ולפרגן לה. יצירה ניזונה מקהל ומאהדה והיצירה של יעל ראויה לה מאוד.
בנוסף, בשיתוף עם יעל בחרתי לחנות האונליין של הסטודיו קולקציה מעבודותיה של יעל שאהבתי במיוחד ושאני מאמינה שגם אתן תאהבו. הן מינימליסטיות ויפיפיות, מייצגות את יצירתה של יעל ומתכתבות באופן מושלם עם הכלים של הסטודיו. אבל לפני הכל, אני רוצה לספר לכם על יעל. ההכרות האישית עם יעל ועולמה מעצימות את ההבנה של העבודות ואת כוחן.
החומרים מהם עשויה יצירה
על אף גילה הצעיר, עשתה יעל מסע מרתק של למידה והתפתחות שנובע מתשוקה, חיפוש ערכי ואהבה אנושית.
יעל בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל וגם בוגרת לימודי קרמיקה וקדרות במכון לאומנויות תל חי. אם אתם לא מהתחום, אולי זה לא אומר לכם הרבה, אבל זה שילוב מטורף! שני המוסדות הגבוהים בארץ ללימודי עיצוב קרמי. האחד — בצלאל שמתאפיין בשימת דגש על קרמיקה כאמנות; והשני–תל חי, שנשען על יסודות לימודי הקדרות כאומנות (Craft). השילוב של לימודים בשני המוסדותמקנה את ארגז הכלים האולטימטיבי לעוסקים בתחום ומאפשר ליעל ליצור במרחב שבין קדרות, עיצוב קרמי ואמנות. מעיד על כך הפורטפוליו העשיר של יעל.
עושר היצירה של יעל אינו נובע רק מהשכלתה אלא גם מהמסע אישי שבו היא מצויה באורח מתמיד. הדרך של יעל מרוצפת בלמידה, עשייה אומנותית, פעילות אקולוגית ועשייה חברתית. המסע הזה כולל, בין היתר, הדרכה בחווה אקולוגית, רעיית צאן בחוות בודדים, עבודה בכפר קהילתי לבעלי צרכים מיוחדים וגם… איך לא? קולינריה.
מה שעשוי להראות למתבונן מהצד, בטעות, כבלבול וחוסר מיקוד, הוא למעשה פאזל שאת חלקיו אספה יעל לאורך השנים ועתה הוא מורכב לתמונה אחת שלמה: עבודותיה של יעל מוצגות כעת בביאנלה לאומנויות ועיצוב היא מפעילה סטודיו בחממה של ״טרמינל עיצוב בת ים״ ולפני מספר חודשים נבחרה להקים את המסלול לאומנויות מסורתיות בכולנא-ספיר שבירוחם, תפקיד אותו תמלא בד בבד עם לימודי תואר שני בתרפיה באומנות.
זכיתי להכיר את יעל בנקודת זמן משמעותית מאוד בקריירה שלה!
מה כל כך אהבתי בעבודותיה של יעל?
האמנית נוכחת
העבודות של יעל נובעות ממנה באופן האישי והחושפני ביותר.
כך לדוגמא פרויקט הגמר של יעל בתל חי “PEELING” (״התקלפות״) הוא מיצב מרהיב של מאות אובייקטים מפורצלן בצורות וטקסטורות שונות, הפרושים ויוצרים מרקם חי ומבעבע. בדברי ההסבר לפרוייקט סיפרה יעל, כי בחרה לעבור תהליך של ריפוי עצמי, באמצעות התקלפות והסרת שכבות היופי להגיע לאמת, לזכות. העבודה נבעה מרצון לגעת בקליפות של עצמה. לחקור מה נמצא מתחת לעדינות וליופי שאותם, לדבריה, בחרה להציג בעבודות פעם אחר פעם. החיפוש והחשיפה הולידו מיצב מרהיב ומרגש.
להתקלף
(מתוך הטקסט המלווה של יעל)
להשיל מעצמי עוד שכבה
להיחשף, לחשוף
לא לפחד להראות את המכוער
את מה שנשאר
לנשום עמוק
ולהירפא
עיניים פקוחות לרווחה
המסע האישי המרתק שעושה יעל הוא פנימי וחיצוני. מסע פנימי אל שורשיה, אל גופה, אל רגשותיה וגם מסע חיצוני, חיבור אל האדמה והמקום. בתוך העולמות בהם היא נעה אין חציצה בינה לבין סביבתה. הכל מופנם. העיינים פקוחות והלב קשוב. הכל מפעפע לתוכה ונוצק אל עבודותיה הנעות במרחב בין הגשמי לרוחני.
כך למשל, בסדרת העבודות ״חצי חצי״ (2015) מתכתבת יעל עם שורשי זהותה. ובמילותיה של יעל:
הפרויקט התחיל מתוך חיפוש פנימי והכרה במתח הקיים בין שתי התרבויות המרכיבות את זהותי; החצי הפולני והחצי התימני. בחרתי לשבש ולהרכיב מחדש, לחבר בין שני מיוצגים תרבותיים דרך אסופה של כלים, צבעים ומרקמים. לנוע בין הדיוק לחופש וליצור דבר חדש, מקומי, שלי.
גוף העבודות בפרויקט מורכב מצלחות פורצלן קלאסיות, יצוקות וחתוכות, אליהן קלועים סלים טבעיים בטכניקת ליפוף מסורתית. את המפגש בין האלגנטי למסורתי, בין מזרח למערב, מייצג חוט הזהב הקיים בשתי התרבויות; בתכשיטי הנשים התימניות ובפס העדין המעטר את הצלחות האירופאיות, הוא הקושר את שתי הטכניקות לכדי אובייקט אחד. הרקמה התימנית, והבנייה המסורתית היוו את ההשראה לדוגמאות המעטרות את שפת הצלחות, ואילו העדינות והצבעוניות הנקייה לקוחה מהתרבות האירופאית.
דרך החומר אני נוגעת במהות, בכנות, הוא מאפשר לי להוריד את המסכות.
אל המאתגר ומעבר לו
יש בעבודות של יעל חיבור מרגש בין הערכים שמייצג החומר הקרמי — קדמוניות, מסורתיות ופשטות לבין הדחף הבלתי מתפשר שלה לפעול במרחב מאתגר. למצות את עצמה בנקודות הקצה. יעל היא הארד וורקרית. אזור הנוחות שלה הוא מחוץ לאזור הנוחות. בכל פרוייקט היא לומדת נושא, חוקרת אותו לעומק, מאתגרת את עצמה ומכניעה את האתגר.
כך למשל, עבודת הגמר של יעל בבצלאל Body of Work. מיצב של טבעות פורצלן על אבניים. קוטר הטבעות הגיע עד ל- 1.8 מטר! כל מי שעובד על אבניים יודע כמה מטורף פרוייקט כזה. האתגר הפיזי והטכני שבהכנת טבעת פורצלן בקוטר כזה על אבניים, ושריפתה הוא בלתי נתפס והצריך בניית תנור מיוחד. השריפה עצמה ארכה 60 שעות. אתם חייבים לצפות בסרט שמלווה את תהליך העבודה על הפרוייקט.
פחות זה יותר
העבודות של יעל מינימליסטיות ויפיפיות. נותנות לחומר ולתנועה לדבר. נעות בין רישום לפיסול. בין קו לצורה. הרישום מלווה את תהליך היצירה של יעל , הן כמצע לגיבוש הרעיון היצירתי והן כמוטיב המשתקף בעבודות הנעות בין קו לצורה.
טבעת פורצלן, רישום בחלל. באמצעות אינטואיציה ומיומנות גלגל אני נעה ומניעה. יוצרת זיכרון של פעולה ומטביעה את ידיי בחומר, את גופי. הפשטות בה אני בוחרת לבטא את עצמי היא חלק מהותי מהתהליך. הצורה בסיסית, החומר טהור והצבע זך. צילינדר, פורצלן, לבן. מחפשת אחר איזון, הרמוניה בין אובייקט לחלל, בין אובייקט לגוף. מחווה אחת, משיכת פורצלן אחת בחלל, רישום זני, מדיטטיבי, מיומן. הידע טבוע בגוף ובכפות הידיים וברגע אחד כמו מבקש להשתחרר, להיות חופשי ולנוע, להתמסר. אני נוגעת בנשיות, מנסה לבטא אותה. עדינותה, יופייה, רכותה ועוצמתה. הטבעת מקיפה אותי ואילו אני, מיוצגת בחלל הנפער בתוכה. מעין דיוקן עצמי בפורצלן. בבואה של חושניות, חומריות, מגע וקנה מידה. אני מנסה לגעת במהות, לזכך. הטבעת גורמת למתח בחלל, מלמעלה למטה, בין הפנים לחוץ, ובמקביל משדרת איזון, יציבות.
יעל ליבנה, מתוך Body of Work
החיבור בין כלי ואוכל. החיבור ביני לבין יעל.
במפגש עם יעל כל כך שמחתי לגלות שאנחנו חולקות אהבה משותפת לאוכל ולחיבור בין כלים לאוכל. אחת מתחנות המסע של יעל היתה במטבח של רמה, והתיאור של יעל את החוויה כל כך מרגש, מדויק וכל כך נכנס לחדרי ליבי.
אוכל מעסיק אותי. אני רואה באוכל יצירה המפעילה את כל החושים. לבשל, לאפות, ללוש, לזלף, לקצוץ, לבחוש, לסנן, לשקול, לנסות, לחקור, לצלחת, להריח, לטעום, לחוש, לדייק.
הקשר לטבע המקומי ולתרבות האוכל הנובעת ממנו מרגש אותי והוא שהביא אותי לבשל בנטף, במטבח של רמה. שם יצאנו ללקט בהרי ירושלים את הצומח הארצישראלי והמנות השתנו יחד עם השינוי בעונות השנה. יצירה מצולחתת המעבירה חוויה, ריחות, צבעים וטעמים של מקום.
החיבור בין שני העולמות מובן מאליו ואני רואה את עצמי משלבת בין שתי אהבות אלו בהמשך דרכי. מחפשת את השפה שלי בטעמים, כמו גם בצבעים ובמעגלים. החשיבה על מנה באופן הרמוני תופסת גם את הכלי בו היא מוגשת כחלק שלם מן היצירה, המשפיע עליה ומושפע בזכותה.
יעל ליבנה
x NOW יעל ליבנה
כדאי לכם מאוד להמשיך לעקוב אחרי יעל באינסטגרם ולראות עבודות נוספות באתר שלה. אפשר גם לתאם איתה ביקור סטודיו בטרמינל עיצוב בת ים.
בנוסף, אתם יכולים לפגוש את קולקציית העבודות שבחרתי במיוחד עבורכן בפופ אפ של יעל בחנות הסטודיו. במסגרת הפופ אפ תוכלו לרכוש פריטים מעבודותיה של יעל דרך אתר הסטודיו במהלך תקופה מוגבלת, בהנחה מיוחדת של 10% ללקוחות הסטודיו.
ולסיום עוד מספר מילים על עמותת ״לצאת מהקופסא״. העמותה פועלת במטרה לייצר עבור מעצבים צעירים במה, כלים והזדמנויות ליצירה, למידה ועשייה משותפות. בין יתר פעולותיה הקימה העמותה את טרמינל עיצוב בת-ים ששיפוצו המרהיב מושלם בימים אלו. הטרמינל יכלול מפעל שיקומי, סדנת מעצבים, מתחם אירועים ובית קפה חברתי. אני ממליצה לכם בחום לבקר במקום ברגע שהוא יפתח לקהל. לגמרי מעורר השראה.
כל ההכנסות ממכירת העבודות של יעל יועברו אליה ויאפשרו לה להמשיך במסע היצירה שלה, בתנועה מתמדת.
לקולקציה המיוחדת של יעל ליבנה בחנות הסטודיו, לחצו כאן.
תודה!
