אני יכולה לשחזר במדויק את הרגע . הצלול מאוד שבו הבנתי שהוטעתי. שמה שהיה לא יהיה ומעכשיו יהיה שונה. זה היה במסעדה צנועה במלון בנורווגיה. עצרנו שם ללילה במסע נורווגי. הלילה היה צונן וחדר האוכל היה חם ונעים. מהחלון נשקף אגם שמימיו קפואים. תפריט האוכל וגם היין היו מצומצמים מאוד. בעיקר סלמון. הבחירה התמקדה בכן או לא. הזמנו יין לבן. אני זוכרת את הלגימה שבה הצינה שבחוץ התמזגה בצלילות היין וקרירותו כרגע מכונן. באותו רגע הבנתי שהדעה הרווחת ולפיה יינות לבנים נועדו לקיץ, כבר אינה תקפה לגבי. אני רוצה יין לבן כל השנה וב מ י ו ח ד בחורף.
ולמה אני כותבת על זה עכשיו? כי נזכרתי ברגע הזה כשהתיישבתי להודות ליקב ויתקין על היינות שליוו אותנו בסדנת עלה ומלואו עם מיכל וקסמן ודקל בוברוב ועכשיו הם גם מוצעים למכירה בחנות הסטודיו.
ליקב ויתקין מבחר יינות נהדרים שכדאי לכם מאוד להכיר. דרך מעולה להכרות הזו היא לבקר במרכז המבקרים של היקב בעמק חפר או כמובן לרכוש את היינות אליכם הביתה.
בסדנא שתינו את היין הלבן— מסע ישראלי (״ין ארומטי, רענן ומורכב בעל שלד נפלא של מינראליות פריכה וטעמי פרי הדר ותפוח ומעט פרחוניות״)וגם את היין האדום- קברנה פרנק (״ארומות חדות ובולטות של פרי שחור (קאסיס ופטל) פרחוניות אופיינית, רעננות “מינטית” וניואנסים של בשר מעושן. הוא חושף טעמים חדים ומרוכזים של פרי שחור – אדום, פלפל, אניס ומנטה. המבנה רחב ומלא, מאוזן ורענן עם סיומת ארוכה ומורכבת״) ונהננו מכל לגימה. תאור היין באדיבות אתר היקב.
היין הישראלי ובכלל היצרנים הארטיזינליים המקומיים מתרבים והולכים ואין משמח מלשלב אותם בארועים הקולינריים בסטודיו.
כך למשל שילבנו באותה סדנה ממש טעימת שמן זית ראשון המסיק של בית הבד פתורה וגם אותו אנחנו מוכרות עכשיו בסטודיו.
לחם טוב, קערת שמן זית עם קוביות עגבניה, מלח גס וכוס יין . תפריט מדוייק לרגע מאושר.
