״תיקון ארוחת שבועות״: כמה מילים על הכלים

״תיקון ארוחת שבועות״: כמה מילים על הכלים

״תיקון ארוחת שבועות״: הארוחה שערכנו בשיתוף פעולה בין עידו פיינר (גריג, מול-ים), לבין מתן שופן (גלריה/הארץ, ״טוניס-שולחן״) הייתה כפי שחלמנו - יצירתית, מענגת, מקומית ומאוד חוויתית.
זו זכות גדולה עבורי לקחת חלק בארוע כזה שמייצג את כל מה שאני מאמינה בו ובונה סביבו את הסטודיו. חיבור בין אנשים סביב שולחן האוכל, לרבות הכנתו. החיבור הזה של אנשים שאוהבים אוכל, מוקירים את היוצרים אותו, שאוהבים לחוות ולהתנסות בדברים חדשים וגם נהנים לחלוק את ההנאה שלהם סביב שולחן משותף, הוא נפלא ומופלא ומזין באנרגיות מטורפות.
תודה עצומה לכל מי שלקח חלק באירוע, הן בהכנה והן בהשתתפות.
לכל מי שלא היה, אני מזמינה אתכם לקרוא את הפוסט המסכם את הארוחה עצמה, לראות את התפריט המלא ולהנות מהתמונות.
כאן, אני רוצה להוסיף כמה מילים על הכלים.

כשיצאנו לדרך הכנת הארוחה נפגשתי עם עידו בסטודיו לתכנן את הכלים להגשת הארוחה. עידו תכנן את כל הארוחה במנות אישיות, ללא כלי הגשה מרכזיים. התפריט שהורכב כדי לשקף חמרי גלם מקומיים וממקורות שונים נבנה סביב עקרון חזרתיות. שתי מנות בארוחה חזרו על רעיון מסויים, בגלגול שונה.
המנה הראשונה - ביצה ותרנגולתבריוש, ״פרפקט אג״קרם עוףציר עוף חום וטוויל עור עוף. המנה הזו חזרה בגלגול אחר כקינוח - ״ביצת״ שוקולד לבןקרם יוגורט ודבש וגרנולה תוצרת בית.
המנה השנייה - דג אפוי במלחקרם יוגורט וקייל חרוך ווינגרט זיתי קלמטה, חזרה בגלגול שונה בתור הקינוח: קומפוט שסק ממולא במרציפן שקדיםספונגמנטה וקרם מי ורדים שהוגש תחת מעטה סוכר קריספי - וריאציה על מעטפת המלח.
למנת הביצה הראשונה הצעתי לעידו שאכין כלים בעבודת יד חופשית, לא על האבניים. הדימוי הראשוני שראיתי לנגד עיניי היה של מין ״קן״ בפלטה צבעונית שתזכיר חיטה ושדות - שבועות.
למנה של הדג הצעתי לעידו להכין צלחות בגווני ים ובצורה שאני מכנה ״נורדית״, עקב הופעותיה של התכופות של צורת הכלי הזו בספרי בישול נורדיים שאני כל כך אוהבת.
עידו אישר, ויצאתי לדרך. אני כל כך אוהבת פרויקטים של הכנת כלים למנה מסוימת שהיא גם חלק מארוחה. מצד אחד, קל להתמקד כי לכלי יש מטרה ותכלית מאוד ברורים, ומצד שני העבודה במסגרת קונספט מיוחד (ולא, נניח, כחלק מקולקציה ״שגרתית״) וחד-פעמי, כמו ארוחת השבועות, מאפשרת ״להתפרע״ וליצור בחופש אומנותי מלא.

מהמפגש הזה נולדו שתי סדרות של כלים. האחת בהשראת השדות, והשנייה בהשראת הים. את הצלחות האלו הכנתי ממשטחי חימר שאני מרדדת ידנית ולא על האבניים. השיטה הזו מהירה יותר ומאפשרת יצירת כלים ״עקומים״ ופרועים יותר, בתהליך שנותן לי חופש יצירה רב. למעשה, בעיני רוחי ראיתי את מכלול הצלחות של הסדרה הזו ולא כל פריט ופריט מהם.


במהלך העבודה על פני המשטחים נזכרתי בעבודת אמנות עוצמתית שראיתי לפני מספר שנים בטייט מודרן בלונדון ונחרטה (או יותר נכון, ״נחרצה״...) בזכרוני.
מדובר בעבודה בשם "Shibboleth" של הפסלת הקולומביאנית דוריס סלקדו. העבודה כללה חריץ עמוק שהאמנית חרצה לאורך כל רצפת אולם הטורבינות של מבנה הטייט (תחנת כח לשעבר). קשה להמחיש במילים את העוצמה הויזואלית של הסדק הזה שנפער ברצפת התחנה, אך כוחה של העבודה לא רק בניראות שלה, אלא גם במשמעותה - בהקשר של היצירה הזו, המילה ״שיבולת״ מסמלת מבחן להגדרת השתייכות אתנית על ידי מאפיינים של שפה והגייה. מקור המילה לקוח מספר שופטים, שם מסופר כי לאחר שבני שבט אפרים איימו על יפתח הגלעדי כי ישרפו את ביתו, החלו אנשי גלעד להרוג בהם. בני אפרים פתחו במנוסה לעברו המערבי של נהר הירדן ואנשי גלעד, שנזקקו לתחבולה כדי לזהותם, הורו לכל העוברים במעברות הירדן אותן תפסו, להגיד את מילה "שיבולת". בני אפרים, שביטאו את המילה כסיבולת, זוהו, נתפסו ונטבחו. 42,000 איש. מישהו יכול אולי ״לתקן״ עבורי את הסיפור המחריד הזה?
העבודה של סלקדו שעוסקת בזרות, בהגירה, בלאומנות, גזענות וב- ״אחר״ מתקשרת כל כך לעכשיו וגם  לסיפור של שבועות וסמליו,  מצאה את ביטויה בחלק מהצלחות שחרצתי בהשראתה. זה הרגע הזה שבו נפגשים העולמות של אוכל, אמנות, תרבות ורגש.
את הכלים למנה השנייה - דג במלח - הכנתי בהשראת צבעי הים ובקו עיצובי נורדי. הצלחות האלו הוכנו על אבניים מחמרים שונים ובפלטת גלזורות כחולות, אפורות וירוקות. אכסניה מושלמת לדג שנאפה במלח וגם לשסק שמולא מרציפן מריר משקדים טבעיים (איזה ביס!).


השאירו תגובה

שימו לב: תגובות עוברות אישור לפני שהן מפורסמות

Right המשך קנייה
ההזמנה שלך

אין פריטים בעגלה