ארוחת הדמפלינגס עם לילך רווה בחמישי האחרון הייתה הארוע האחרון בסדרת מפגשי השף שערכתי בחודש מאי, והיא בהחלט הייתה ראויה להיות אקורד הסיום לחודש המאתגר ונהדר הזה.
לילך וענבר, שהייתה הסושף שלה לאותו ערב, הפליאו בארוחה נפלאה – כל מנה ומנה בפני עצמה וגם הקומפוזיציה השלמה.
האורחים היו מקסימים, הכלים שהכנתי במיוחד לארוחה (עליהם ארחיב בהמשך), ביחד עם הכלים שהצטברו בארוחות הקודמות החודש, יצרו שולחן שהוא ממש חגיגה עבורי.
כמה מילים על הכלים
כשחשבתי על הכלים שאכין לארוחת הדמפלינגס עם לילך רווה, האסוציאציה הראשונית הובילה אותי לשלושה מוטיבים:
- פורצלן: זה החימר בה״א הידיעה. הוא בא אלינו מסין, ומכאן שאוב שמו העברי – חרסינה, כלומר חרס מסין. גם בתכונותיו הטבעיות, הפורצלן הוא ממש הנפש התאומה של בצק הכיסנים – לבן, עדין ונעים.
- אדום: זה הצבע המתקשר אצלי, אסוציאטיבית, לסין.
- עבודת יד מא׳ ועד ת׳: כי בעצם, הבסיס לכל ארוחת הכיסנים הוא עבודת היד עם בצק – הכנה, רידוד וקיפול, ללא מעורבות מכשירים כלשהם.
והנה כך, עוד פרויקט מיוחד של כלים המותאמים למוטיב קולינרי מסוים, הושלם.
