תיקון שולחן שבועות

מאת: עירית בירן

29 במאי, 2018

איש האוכל מתן שופן (גלריה שישי, "טוניס שולחן") יזם, הגה וחיבר את המשולש שלנו לארוחת ערב יצירתית, מקומית ומענגת, בעיתוי המושלם של ערב שבועות.

מהמנה המוגשת, אל האדם שהתקין אותה, אל הידיים שיצרו את הכלי, אל אלו שעבדו בשדה, יצאו אל הים או רעו את הצאן, אל החזון והרעיון שהצית את האש. "תיקון ארוחת שבועות" חזר למקורות וחגג את תנובת האדמה והמקום.

יצאנו יחד - השף עידו פיינר (מול ים, גריג) בשיתוף קיימא בארותיים, אני ומתן, למסע. מזגזגים בין חזרה ליסודות לבין מחשבות על מטבח חדש, במטרה לייצר ארוחה מרגשת, מסעירה וכזו המעוררת שיח סביב השולחן. ארוחה שמאפשרת ליהנות מאוכל מעולה, להתמסר לחוויה שונה וגם להכיר את בעלי המלאכה מאחוריה ולהוקיר את עבודת כפיהם.

עם חומרי גלם בשיא עונתם ובשיתוף יצרנים מקומיים מהחווה, מהאסם, מהלול, מהמרעה ומהים, עידו בנה תפריט בן 5 מנות אשר נחשף בהדרגה במהלך הערב עצמו.

קשה להעביר במילים, או אפילו בצילומים, עד כמה הארוחה היתה מרגשת.

תודה לחוות קיימא שסיפקה את הירקות, לעידו מפתורה על היין והדבש, לדור מיקב אליגותא על יין נהדר, לעמרי ושי בני הזוג של מתן ועידו שהצטרפו אלינו לאירוח, ותודה לעמית ליברמן שבישל עם עידו.

פתיח

מנה ראשונה

ביניים

עיקרית

קדם קינוח

קינוח

כמה מילים על הכלים

זו זכות גדולה עבורי לקחת חלק בארוע כזה שמייצג את כל מה שאני מאמינה בו ובונה סביבו את הסטודיו. חיבור בין אנשים סביב שולחן האוכל, לרבות הכנתו. החיבור הזה של אנשים שאוהבים אוכל, מוקירים את היוצרים אותו, שאוהבים לחוות ולהתנסות בדברים חדשים וגם נהנים לחלוק את ההנאה שלהם סביב שולחן משותף, הוא נפלא ומופלא ומזין באנרגיות מטורפות. תודה עצומה לכל מי שלקח חלק באירוע, הן בהכנה והן בהשתתפות.

כשיצאנו לדרך הכנת הארוחה נפגשתי עם עידו בסטודיו לתכנן את הכלים להגשת הארוחה. עידו תכנן את כל הארוחה במנות אישיות, ללא כלי הגשה מרכזיים. התפריט שהורכב כדי לשקף חמרי גלם מקומיים וממקורות שונים נבנה סביב עקרון חזרתיות. שתי מנות בארוחה חזרו על רעיון מסויים, בגלגול שונה.

למנת הביצה הראשונה הצעתי לעידו שאכין כלים בעבודת יד חופשית, לא על האבניים. הדימוי הראשוני שראיתי לנגד עיניי היה של מין ״קן״ בפלטה צבעונית שתזכיר חיטה ושדות - שבועות.

למנה של הדג הצעתי לעידו להכין צלחות בגווני ים ובצורה שאני מכנה ״נורדית״, עקב הופעותיה של התכופות של צורת הכלי הזו בספרי בישול נורדיים שאני כל כך אוהבת.

עידו אישר, ויצאתי לדרך. אני כל כך אוהבת פרויקטים של הכנת כלים למנה מסוימת שהיא גם חלק מארוחה. מצד אחד, קל להתמקד כי לכלי יש מטרה ותכלית מאוד ברורים, ומצד שני העבודה במסגרת קונספט מיוחד (ולא, נניח, כחלק מקולקציה ״שגרתית״) וחד-פעמי, כמו ארוחת השבועות, מאפשרת ״להתפרע״ וליצור בחופש אומנותי מלא.

מהמפגש הזה נולדו שתי סדרות של כלים. האחת בהשראת השדות, והשנייה בהשראת הים. את הצלחות האלו הכנתי ממשטחי חימר שאני מרדדת ידנית ולא על האבניים. השיטה הזו מהירה יותר ומאפשרת יצירת כלים ״עקומים״ ופרועים יותר, בתהליך שנותן לי חופש יצירה רב. למעשה, בעיני רוחי ראיתי את מכלול הצלחות של הסדרה הזו ולא כל פריט ופריט מהם.

במהלך העבודה על פני המשטחים נזכרתי בעבודת אמנות עוצמתית שראיתי לפני מספר שנים בטייט מודרן בלונדון ונחרטה (או יותר נכון, ״נחרצה״...) בזכרוני. מדובר בעבודה בשם "Shibboleth" של הפסלת הקולומביאנית דוריס סלקדו.

העבודה כללה חריץ עמוק שהאמנית חרצה לאורך כל רצפת אולם הטורבינות של מבנה הטייט (תחנת כח לשעבר). קשה להמחיש במילים את העוצמה הויזואלית של הסדק הזה שנפער ברצפת התחנה, אך כוחה של העבודה לא רק בניראות שלה, אלא גם במשמעותה - בהקשר של היצירה הזו, המילה ״שיבולת״ מסמלת מבחן להגדרת השתייכות אתנית על ידי מאפיינים של שפה והגייה.

מקור המילה לקוח מספר שופטים, שם מסופר כי לאחר שבני שבט אפרים איימו על יפתח הגלעדי כי ישרפו את ביתו, החלו אנשי גלעד להרוג בהם. בני אפרים פתחו במנוסה לעברו המערבי של נהר הירדן ואנשי גלעד, שנזקקו לתחבולה כדי לזהותם, הורו לכל העוברים במעברות הירדן אותן תפסו, להגיד את מילה "שיבולת".

בני אפרים, שביטאו את המילה כסיבולת, זוהו, נתפסו ונטבחו. 42,000 איש. מישהו יכול אולי ״לתקן״ עבורי את הסיפור המחריד הזה?

העבודה של סלקדו שעוסקת בזרות, בהגירה, בלאומנות, גזענות וב- ״אחר״ מתקשרת כל כך לעכשיו וגם לסיפור של שבועות וסמליו, מצאה את ביטויה בחלק מהצלחות שחרצתי בהשראתה. זה הרגע הזה שבו נפגשים העולמות של אוכל, אמנות, תרבות ורגש.

את הכלים למנה השנייה - דג במלח - הכנתי בהשראת צבעי הים ובקו עיצובי נורדי. הצלחות האלו הוכנו על אבניים מחמרים שונים ובפלטת גלזורות כחולות, אפורות וירוקות. אכסניה מושלמת לדג שנאפה במלח וגם לשסק שמולא מרציפן מריר משקדים טבעיים (איזה ביס!).