עוגת גבינה נוסטלגית

מאת: עירית בירן

17 בספטמבר, 2018

עוגת הגבינה הזו הייתה אחת מעוגות הבית של אמא שלי (שכללו, בין השאר: עוגת מיץ, עוגת שוקולד ושטרודל תפוחים) ואהובה עלינו מאוד. אני עדיין מכינה אותה בבית, וגם על הדור הצעיר היא חביבה מאוד.

העוגה הזו צרובה בזכרון ילדותי ככזו הקשורה ליום הכיפורים.

הייתי בת 10 או 11, והחלטתי שאני רוצה לנסות לצום. הייתי בת 10 או 11. גדלתי בבית חופשי וחילוני לחלוטין, אבל באותן שנים נהג אבי לצום - מנהג שאימץ לעצמו לאחר מלחמת יום כיפור. אני זוכרת בחדות את הרעב שתקף אותי בבוקרו של יום כיפור. על שולחן הפורמייקה במטבח הדירה (בתמונה) הייתה מונחת עוגת הגבינה שאפתה אימי (גם בתמונה) מבעוד מועד, כדי שתשמש בתור הביס הראשון שלאחר הצום.

עמדתי מול העוגה, נקרעת בין הפיתוי לנחישות. אני לא יודעת להסביר מה היה כל כך מכונן ברגע הזה, ששב אליי מאז בכל יום כיפור. האם זו עצמת התשוקה ההיא? ואולי דווקא תחושת התבוסה הצורמת? ניחשתם נכון, לא כבשתי את יצרי. העוגה ניצחה, ומאז לא ניסיתי עוד לצום, אך את יום הכיפורים אני מאוד אוהבת ומאוד מכבדת - בדרכי הפרטית שלי.

  1. מחממים תנור ל- 160 מעלות, משמנים ומקמחים תבנית אפייה קפיצית בקוטר של 24-26 ס״מ. מפרידים את החלמונים מהחלבונים (שומרים את כולם!), ובקערת מיקסר מקציפים את החלבונים לקצף יציב.
  2. מוסיפים חצי כוס סוכר וממשיכים להקציף מספר דקות. בקערה נפרדת מערבבים את החלמונים עם שאר החומרים עד להיווצרות עיסה. מקפלים בעדינות את קצף החלבונים לתוך עיסת הגבינה, עד לקבלת תערובת אחידה. יוצקים לתבנית, ומנערים מעט את התבנית כדי שהתערובת תגלוש בתבנית באופן שווה.
  3. אופים בתנור כ- 40 דקות, עד שפני העוגה משחימים קלות, וקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא לח מעט אך ללא עיסת עוגה. מוציאים מהתנור, ומצננים על רשת. אפשר לבזוק אבקת סוכר על פני העוגה.